מחקר: בניגוד לעבר, שיטפונות בנחל קדרון גורמים לזיהום פלסטיק נרחב בחופי ים המלח

מחקר חדש של חוקרי וחוקרות בית הספר חושף כיצד פסולת שמקורה בשטפונות נחל קידרון מצטברת בים המלח מאז שנת 2000, ואיך תנאי הסביבה הקיצוניים באזור משפיעים על פירוקה למיקרופלסטיק. הצוות, בהובלת פרופ' בוורלי גודמן־צ'רנוב, פרופ' מייקל לזר וד"ר אקוש קלמן, מצא כי טראסות החוף שנוצרות עקב נסיגת מפלס המים משמשות כ"ארכיון" טבעי של הפסולת. בשל מליחותם וצפיפותם הגבוהה של מי ים המלח, רוב הפסולת צפה על פני המים ונסחפת אל הטראסות, מה שמאפשר לשחזר את דפוסי ההובלה והזיהום לאורך השנים. ניתוח דגימות המשקעים גילה כי רוב חלקיקי המיקרופלסטיק מורכבים מחומרים נפוצים בשקיות, אריזות ובקבוקי שתייה. תנאי האקלים הקיצוניים באזור מאיצים את התפוררות הפלסטיק, ויוצרים אלפי חלקיקים חדשים מדי שנה. מ-34 טראסות שנבדקו, נמצא כי אלו שנוצרו לפני שנת 2000 אינן מכילות פלסטיק, אך מאז ניכרת עלייה עקבית בכמות הפסולת, ובטראסות הצעירות כבר הצטברו מאות קילוגרמים. אם המגמה תימשך, עד שנת 2030 משקל הפלסטיק בטרסה אחת עשוי להתקרב לטון.
בנוסף, חלק מהפסולת נלכד בבולענים ובסדקים לאורך החוף, תהליך המטמיע את הפלסטיק בשכבות המשקע ועלול ליצור סימן גיאולוגי מתמשך לפעילות אנושית באזור. החדשות הטובות: רוב הפלסטיק עדיין צף ומרוכז לאורך החוף, מה שמצביע על חלון הזדמנויות לטיפול לפני שהמצב יהפוך לבלתי הפיך.

לכתבה ב"הארץ"